<h1>רי"ץ גיאת הלכ' ת"ב</h1>
<h2>דף נג:</h2>
מקום שנהגו להדליק נרות בט' באב מדליקין מקום שנהגו שלא להדליק אין מדליקין (פסחים דף נ"ג ע"ב תנינן לה גבי יו"כ). אמר מר רב האיי ובמקומנו שנהגו שלא להדליק אין מדליקין.
<h2>דף נד:</h2>
כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט' באב בין ביום הכפורים. אין בין ט' באב ליום הכפורים אלא שזה ספקו אסור וזה ספקו מותר איתוקמא (פסחים נ"ד ע"ב) בקיבעא דירחא היכא דמספק לן גבי יום הכפורים קביעא דירחא אסור ועבדינן תרי יומי לחומרא וגבי ט' באב מותר ובחד יומא סגי. הא לכל דבריהם זה וזה שוין. מסייע ליה לר' אלעזר דאמר אסור לאדם להושיט אצבעו במים בט' באב כדרך שאסור ביום הכפורים. ואמר מר רב עמרם דכן הלכה וכך אנו עושין. ודוקא שלא היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה ובלא יוצא מבית הכסא דלא עדיף מיום הכפורים. ובאידך פרקין (יומא ע"ח.) איתא כך היה מנהגו של ר' יהושע בן לוי ערב ט' באב מביאין לו מטפחת ושורה במים ומניחו תחת מראשותיו ולמחר מעבירה על גבי עיניו. והתם (תענית ג.) אמר רב חסדא כל שהוא משום אבל ט' באב ואבל אסור בין בחמין בין בצונן כל שהוא משום תענוג כגון תענית צבור בחמין אסור בצונן מותר. וסליקא הלכתא אבל אסור בין בחמין בין בצונן ופניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר ולסוך אפילו כל שהוא אסור ואם להעביר את הזוהמא מותר. ואמר מר רב האיי לא אמירא הלכתא בהדיא בט' באב ובדין הוא דהוה מילתיה כמילתא דאבל דלא חזינא דאית ביניהן הפרש והכי נהיגא מלתא אלא היכא דצריך טבילה לטהרה וסמכו רבנן על ההיא דתניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט' באב בין ביום הכפורים. וסיוע על דבריו מהתניא בהדיא (תענית ל.) כל המצוות הנוהגות באבל נוהגות בט' באב ואסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה וכולי. הרוצה להחמיר על עצמו ולנהוג כריב"ל נוהג.
עוברות ומניקות מתענות ומשלימות בו כדרך שמשלימות ביוה"כ ובין השמשות שלו אסור.
